קארין קצב, בת 24 מבת ים – בלוגרית טיולים וכותבת שירה.  

סטודנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב 

בוגרת ה"בצפר" – בית הספר לפרסום, 

חוקרת מקומות חדשים, בונה מסלולי טיול בתקציב שפוי, כותבת את הרגע  

משלבת בין הנאות החיים הטובים בריכות אינפינטי , רופ-טופים בשחקים, יין טוב

לבין הנפש  הום סטיי, חופים מבודדים, מועדוני נגנים מתחילים.

חולמת חלומות משוגעים על דור חדש של אנשים

שיוצאים לחופש אמיתי. 

כי החיים קצרים מדי, בשביל לשנוא את השגרה.

 

הפנטזיונרית הקטנה מבת ים, חיפשה תמיד שמיים. משהו היה חסר שם, בין בלוק לבלוק בשכונה, אימא ואבא עבדו קשה מדיי ושכחו לנשום אוויר, השכן ממול בזבז את רוב שנותיו בתחושת פספוס, המורה בתיכון הוציאה את זעם חייה על הלוח והגיר, הדודה שקנתה דירה, רק סגרה את עצמה בין ארבע קירות שתוכל לשלם תשלומים כל חייה בשקט, הילד השמן מכיתה ח'-2, חשב שהוא היחיד שלא מאושר אבל האמת היא שאף אחד לא ידע לאן. כל אחד בדרך שלו.
רציתי לצאת.
לגלות עולם.

לא היה לי כסף או יכולת. אז התחלתי לכתוב. בדמיון שלי עפתי לכל המקומות הכי הזויים שנערה בת חמש עשרה יכולה.

המילים שלי חצו יבשות, אגמים וימים. תיארתי מקומות, המצאתי אנשים, סיפרתי על אהבות נכזבות ממיטת הנוער שלי בחדר. המילים שלי היו מבולבלות. שאלתי שאלות אבל פחדתי לענות לעצמי. ברכבת הבטתי מהחלון אל הטבע שלא נגמר וכתבתי. בנסיעות ברכב הסתכלתי על שקיעה אדומה תל אביבית שכאן כל יום כמו נס, אבל אף אחד לא שם לב, וכתבתי. בשולחן המשרד מצאתי חלון עם ים באופק וכתבתי.
בדרך אבדתי לא פעם אחת.

בדרך ויתרתי מיליון פעמים

או יותר. 

המציאות קראה לי ברמקול 'תחנה אחרונה', 'תבואי להסדיר את המינוס בבנק' ו'מתי תתחילי תואר?' שכל חבריי חסכו לרכב, חתונה, לימודים ודירה, אני חשבתי,

החיים קצרים מדיי בשביל להישאר במקום אחד.

אז חסכתי שקל – שקל, פעם התחפשתי לאסקימוסית בעזריאלי וחילקתי לילדים מתנות פעם מזגתי וויסקי ואספתי טיפים מתוך כוסות מפלסטיק, פעם ניסיתי חיים מסודרים ועבדתי מ – 8:00 עד 17:00.

אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, חשבתי לעצמי.

checkinbykarin

אני עוד זוכרת את הצ'ק אין הראשון שלי מחוץ לארץ. גיל 18, זה אחלה גיל להתחיל. נופשון ליוון, ראיתי אנשים שונים ממני, שקראו לי 'קליספרה' רציתי שיספרו לי על נופים, רציתי ללמוד על תרבות, רציתי לחקור אזור שלם בשלושה ימים. כשהבנתי בטיסת חזור שהספקתי להכיר רק את הים והבריכה, נשבעתי לעצמי, שאני לא מתפשרת יותר.
אני עוד אגשים.

זו הפעם ראשונה שהלב שלי פעם בכאלו עוצמות, כמעט יצא מהמקום.

עוצמות של חיות אמיתית,
עוצמות של חופש ואהבה.
עוצמות של הבנה.

checkinbykarin

ומאז ועד היום התמכרתי.

התאהבתי בצ'ק אינים, בלטוס על ענן, לבנות מסלולים, לפגוש אנשים, להתפנק בארוחות מסורתיות, ללמוד שפה, לבנות בית בכפר נידח, להתאהב באנשים רק מחיוך, התאהבתי בלצלם תמונה ואז להסתכל ממול ולהבין שהיופי הוא הרגע, להרגיש את השיער מתבדר בקצב רוח, להישרף מהשמש, להביט שעות בים טורקיז, לשמוע מוזיקה בכלי עץ ומתכת, 

ויותר מכל וכל, התאהבתי בידיעה

שהסיפור הכי פרוע, הוא החיים עצמם. 

Facebook Comments

השאר תגובה

שינוי גודל גופנים
%d בלוגרים אהבו את זה: