תזדכי על ציוד מותק // טור אישי

ויום אחד יאמרו לך 

תזדכי על ציוד מותק,

תם הזמן. 

תחזירי את השמלה האדומה

שלא לבשת שנים

שחיכתה כמו חייל בארון

לרגע ששוב תרזי

ותארזי.

תשברי את האייפון עשר שלך

כי הפסדת שעות על שעות

כדי לצפות באמת צבועה בפילטר

תחייכי את החיוך האחרון,

קחי ביס מהפיצת זיתים

ארבע מאות קלוריות

שפחדת מהם כאילו

ראית את אלוהים

ועופי.

ויום אחד יאמרו לך

תמלאי טופס טיולים יוצא

ולא יהיה לך מה לכתוב

אולי תמציאי תירוץ טוב

פחדתי שיפטרו אותי,

פחדתי שלא יאהבו אותי,

פחדתי להישאר לבד,

שלא יהיה לי כסף

לקנות דירה ואוטו חדש

פחדתי לטוס להודו

בגיל שלושים ואחת

פחדתי שהילדים

ישתגעו מחרדת נטישה

פחדתי להאמין

שאני באמת שווה

או שאת מעדיפה

את גירסת החיכיתי?

והרעש שלך ייעלם

בין גלי האוקיינוס השקט

ונופי ההרים הרחוקים

והבניינים הגבוהים

וניו יורק שחלמת עליה

ומגדל האייפל בפריז

ירימו ידיים בכניעה

אחרי שחיכו לך חיים שלמים.

ויום אחד יאמרו לך

תזדכי על אהבות מותק,

תם הזמן.

אז תעמידי אותם במסדר

ותעמידי פנים שאת בסדר

שכל זה לא היה שטויות

ששרפת אלף לילות

על שיחות עם חברות

בגלל ההוא שבגד בך

והשני שלא אהב מספיק

והשלישי שלא אהבת אותו

אבל לא העזת להגיד.

ובמקום לאהוב את עצמך

באמת, כמו שראוי,

כמו שהיית צריכה

כמו שהיית מסוגלת

חיפשת לברוח רחוק

לבקבוק וויסקי

או איזה גבר.

ויום אחד יאמרו לך

חבל מותק,

היית יפה מדי

ועייפה מדי

ולא הבנת

שעוד שניה

ואת גוזרת חוגר

משוחררת.

השאר תגובה